פסק-דין בתיק בע"ק 3383-02-12

1. לפניי בקשה לאישור עיקול זמני (לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984). במסגרתה מבוקש להורות לרשם החברות לרשום במאגריו עיקול זמני שניתן על ידי צו בית משפט במסגרת ת"א 55348-12-11 גרונדשטיין נ' אור (29.12.2011) על ידי רשמת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט (להלן: " ההחלטה"). העיקול הוטל על מניותיו של הנתבע בהליך לעיל, ליאור אור (להלן: " הנתבע") בחברת דירות הרצליה טז בע"מ (להלן: " החברה").

סלע המחלוקת וטענות הצדדים

2. אלי גרונדשטיין (להלן: " המבקש") הוא עורך דין המשמש כנאמן לקבוצת משקיעים. ביום 29.12.2011 הגיש המבקש תביעה כספית כנגד ארבעה נתבעים, על סך של למעלה מ-3 מיליון ש"ח. יחד עם התביעה הוגשה בקשה לעיקול זמני של נכסי וזכויות הנתבעים אצל מחזיקים שונים. במסגרת הבקשה לעיקול עתר המבקש כי יעוקלו מניותיו של הנתבע באופן הבא:

"על כל זכויות המשיבים מסוג בעלות במניות ו/או אחרות, הרשומות בחב' דירות הרצליה טז בע"מ, הרשומות אצל המחזיקים 2-3 (החברה ורשם החברות - ח' כ')"

3. בהחלטת בית המשפט בעניין הבקשה לעיקול זמני מיום 29.12.2011 נפסק:

"ניתן בזאת צו עיקול זמני נגד המשיב 1 (ליאור אור - ח' כ') עד לסך 1,500,000 ש"ח, על זכויות המשיב 1 כמצוין בסעיף א לבקשה וכן על מניות המשיב 1 בחברת דירות הרצליה בע"מ, (סעיף ג לבקשה)"

4. ביום 1.1.2012 נשלחה הודעה אל רשם החברות (להלן: "הרשם") בגין צו העיקול שניתן. ההודעה אינה מפורטת וכל שמופיע בה הוא כי ניתן צו עיקול כמתואר לעיל.
5. ביום 12.1.2012 נשלחה הודעה מטעם רשם החברות אל בית המשפט המחוזי בתל אביב ובה נכתב בקווים כללים כי בשל העובדה שמרשם המניות שמנהל הרשם הינו דקלרטיבי בלבד, ומכיוון שהרשם אינו "מחזיק" במניות, הוא אינו נוהג לרשום צווי עיקול.
6. ביום 23.1.2012 שלח המבקש מכתב לרשם החברות בגין הסירוב לרשום את העיקול לצד רישום הבעלות במניות, ובו הוא מפציר ברשם לרשום את העיקול בהתאם לצו בית המשפט.
7. המבקש טוען כי אין הרשם יכול לעשות דין לעצמו ולהימנע מביצוע צו בית משפט שמכוון כלפיו.
8. לטענת המבקש הרשם אמנם לא "מחזיק" פיזית במניות, שהרי בעל המניות עליו הוטל העיקול הוא האוחז בהם. עם זאת, גם החברה, שמנהלת מרשם פרטי, שגם לשיטת הרשם הוא מחייב, אינה מחזיקה במניות. אלא שמרשם המנוהל בחברה אינו נגיש לציבור.
9. לטענת המבקש, מרשם החברות המתנהל על פי דין על ידי הרשם הוא המרשם היחידי של מניות החברה שהינו פומבי ונגיש לכל מאן דבעי. רישום זה לפי המבקש, הוא הדרך היחידה להביא לידיעת צדדים שלישיים את קיומו של עיקול זמני. 
10. רשם החברות טוען, כי המרשם הוא דקלרטיבי גרידא. הוא אינו יוצר זכויות יש מאין ותוקפה של העברת מניות או בענייננו עיקול של מניות אינו תלוי ברישום. לפיכך, רשם החברות איננו "מחזיק" במניה או בזכות למניה ולכן אין באפשרותו לרשום עיקול במרשמיו וכן אין לחייבו ברישום לפי תקנה 378.
11. הרשם אף מציין שהשאלה דנן כבר נבחנה במסגרת בג"צ 2094/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שר המשפטים (7.10.1999) (להלן: " עניין בנק לאומי"). באותה פרשה נפסק כי אין לחייב את רשם החברות לרשום עיקול זמני לצד רישום זכויות במניות. גם לפיכך, טוען הרשם, אין לחייבו ברישום העיקול.
12. בנוסף טוען הרשם כי מערכת המחשוב של המרשם, שנבנתה בהתחשב במטרות המרשם, אינה מיועדת לרישום צווי עיקול בכלל וצווי עיקול על מניות בפרט. זאת מחשש שהדבר עלול לגרום להטעיה של הציבור.

דיון והכרעה

13. אם כן, השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם על רשם החברות לרשום, לצד רישום המניות המופיעות במרשם, גם עיקולים זמניים שהוטלו על אותן מניות.
14. רשם החברות אמנם מנהל מרשם בעל נפקויות דקלרטיביות גרידא, כלומר הוא משמש כאסופת דיווחים סטטיסטית. יחד עם זאת, אין חולק על חשיבותו הציבורית של המרשם. רשם החברות הוא רשות ציבורית שכפופה לנהלים ולחובות ככל רשות ציבורית אחרת. בין היתר, הרשם כפוף לעקרון חופש המידע ולזכות הציבור לדעת. רשות ציבורית חייבת לעבוד בשקיפות מלאה, שקיפות זו מעניקה, בעיני הציבור, לרשות  עדיפות על פני כל מאגר פרטי כזה או אחר. כאשר האדם הסביר מחפש מידע כזה או אחר בקשר לחברה - כמשקיע, לקוח, ספק או שותף פוטנציאלי - אך טבעי שיפנה קדם כל למאגר המידע הציבורי הזמין לו. שם, ההבדל בין פירוט אודות זכויות של אלמוני במניות גרידא ולבין פירוט כנ"ל בצירוף תיעוד בדבר עיקול זמני שהוטל על אותן מניות, יכול להיות אקוטי. 
15. הרשם לא יכול להתעלם מהעובדה שהוא הגוף היחידי שמנהל מאגר רישום של כל החברות במשק הרשומות בישראל אשר פתוח ונגיש לציבור הרחב.